בית הכנסת הגדול​

​

בשנת 1912 החלה בניית בית הכנסת שלמרגלות "גבעת האהבה". המושבה מנתה באותן שנים כ-30 משפחות, קהילה דלה, מוכה מהמשברים החקלאיים ומודעת לכך שכל החלטה שמתקבלת היא על אחריותה, ללא ברון או מוסדות לסייע.

 

הקהילה מחליטה כדלקמן:

א. להקים בית כנסת שיהיה היכל תפילה לדורות שיהיה מיוחד בגודלו ויכיל מקום למאות מתפללים.

ב. לבנותו בהתנדבות, בתרומות הקהילה ללא עזרת נדיב או פטרון.

​

מאחורי ההחלטות והביצוע עמד חיים טפר, בנאי מנוסה, איש חזון ומעש הנמנה על ראשוני המושבה ובוניה. בנית השלד וכיסוי הגג המקומר שהתנשא לגובה 10 מטר מרצפתו, הסתיימה ב- 1925. את עבודת הנגרות ביצע הנגר דוד פניק. הבימה במרכז בית הכנסת הוקדשה לאהרון טפר, בנו של חיים טפר, שנפטר בדמי ימיו.

​

בשנת 1921 ביקר לראשונה הברון רוטשילד במושבה והתעניינותו הייתה רבה בעיקר מאופן התנהלות המושבה שלא פנתה לעזרתו. הברון התלהב מתושביה החרוצים, התרגש במיוחד מביקורו באתר בית הכנסת ונפעם לשמוע את ספור החזון וההתנדבות המלווים את הקמת היכל הקודש. מיד ביקש לשתפו בחוויה מופלאה זו והרים תרומתו הנדיבה לבניית עזרת הנשים ועבודות הסיום.

​

בשנת 1926 נחנך בית הכנסת ברב הדר ופאר. רבנים, מנהיגים ואורחים רבים הצטרפו לאירוע. לבנאי, המהנדס והאדריכל חיים טפר היה זה יום גדול של הגשמת חלום. הנה בנה את בית האלוהים גם בעירו.

בית הכנסת "גויס" אף הוא להיות חלק בתכנון ההגנה של המושבה ונחשב לקו ההגנה האחרון ממנו אין נסיגה. חלונות בית הכנסת בוצרו בשקי חול. מתחת לארון הקודש הוטמן סליק הנשק המובחר בסוד מוחלט. בשעת חירום רוכזו התושבים שגרו על ההגבול בבית הכנסת.

שימעו של בית הכנסת הלך לפניו. התפללו בו מיטב החזנים הנודעים: יוסלה רוזנלבט, סירוטה, קוורטין, הרשמן ואחרים. בית הכנסת היה מרכזי במיקומו ובהוויתו ומלא בחיי הקהילה. נחוגו בו הלידות, הבריתות, טכסי הבר מצווה והנישואין וכל אירוע אישי, חברתי ולאומי. מרחבת בית הכנסת יצאו הלוויותיהם של נפטרי המושבה – דתיים וחילוניים.מעגל חיים שלמים סבבו אותו.

​

בתחילת שנות ה- 30 הוזמן הציר דב קראוזה לקשט את קירות בית הכנסת. הציורים העניקו למקום דימוי של מקדש עתיק ומפואר.ציורי הקיר הפכו את בית הכנסת להיכל מפואר מוקף 26 עמודים דמויי שיש עם כותרות קורינתיות, שמעליהן פס עיטור של פרחים בשלל צבעים התלויים על ענפי עץ מסולסלים.