מושבת הפועלים
בשנת 1890 רכש מיכאל הלפרין 170 דונם מאדמות ראובן לרר במטרה להקים במקום "מושבת פועלים שכירי יום" ראשונה בארץ, לבנות בה את ביתו וכן מרכז פעילות ברוח העקרונות הסוציאליסטיים שלו.
בית ומרכז אשר הגדירו: "בית הפרולטריון חובב ציון" ובו "אגף האינוולידים" לשיקום נפגעי לוחמי "מחנה יהודה" שגייס.
מחנה יהודה: פלוגות רוכבים להגנת ההתיישבות בארץ האבות ההיסטורית. כל זאת בימי השלטון התורכי העוין שרדף את ההתיישבות החדשה בארץ.
מושבת הפועלים השתרעה בחלקו המערבי של רח' רוטשילד של היום, משני עבריו. בחלקו הצפוני מושבת הפועלים ואדמתה החקלאית, ובחלק הדרומי הבית המרכזי, המנהלה, פארק האקליפטוסים ומתחם פלוגת "מחנה יהודה" על סוסיה וציודה.
המטרה המרכזית בהקמת "מושבת הפועלים" באה לידי ביטוי בתקנונה: "והיה כי ייחלש הפועל מסיבת בריאות או זקנה ולא יוכל להמשיך לעבוד כשכיר לפרנסתו יצטרף למושבת הפועלים, יקבל בה בית קטן וחלקת כרם ובה יעבוד לפרנסתו עד בוא יומו". רעיון מקורי לנושא הגימלאות.
ממרכזו במושבת הפועלים יצא מיכאל הלפרין בראש מסעות פלוגתו "מחנה יהודה" להנפת הדגל העברי ההיסטורי בחגיגות ואדי חנין, ומכאן אף נדד בכל רחבי הארץ ועבר הירדן. שנתיים וחצי פעל הלפרין במקום בפיתוח תוכניתו והגשמתה, בה השקיע את חזונו, מרצו וכספו ואף שקע בחובות כבדים. הוא נאלץ לחזור לרוסיה לגייס הון להשלמת התוכנית ומשלא עלה הדבר בידו לא חזר עוד למושבה. חברת יק"א בראשות הברון הירש רכשה את האדמה מידי נושיו ונטעה פרדס גדול שסיפק עבודה לבני נס ציונה.
